<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ב' שער ג'</h1>
<h2>דף לו:</h2>
ומעות הקדש ונדרים ועניים אינן כדין הדיוט, ומיקנין אפילו בדבר שלא בא לעולם, כגון מה (שיוצא אלן) [שיוציא אילן] לעניים, או נודר או מקדיש, חייב לקיים שנאמר [במדבר ל'] ככל היוצא מפיו יעשה. ואיתיה במציעא, ור"ם פכ"ב דקנין. ויש גאונים [שכתבו] דאין זוכין עניים בדבר שאין הדיוט זוכה. ור"ם לא [כתב] כן. ורי"ף הביא הענין פרק שור שנגח ארבעה וחמשה.
<h2>דף קיח.</h2>
מי שתובע מנה מחבירו בודאי, והשיב "איני יודע", נשבע היסת ונפטר. אבל אם אמר נתחייבתי בהם ואיני יודע אם פרעתיך חייב [לשלם] ולא ישבע תובע כלל, רי"ף הגוזל בתרא ור"ם פ"א דטוען. אבל מי שהודה מעצמו מנה הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך פטור, רק אם בא לצאת ידי שמים משלם, פרק הגוזל ור"ם פ"א.
